גל העלייה הרביעי  החל במחצית 1924. במהלך עליה זו עלו לארץ יותר מ- 67,000 נפש, מחציתם מפולין ומחציתם מרוסיה, רומניה וליטא. בנוסף עלו בשנים אלה גם קבוצות עולים מתימן ועירק.

הגורמים לעלייה
רבים מיהודי פולין, שהיוו אחוז נכבד מעלייה זו, בחרו לעזוב את ארצם לאור המשבר הכלכלי במדינה והמסים הכבדים שהוטלו על היהודים. בנוסף הלכה וגברה בשנים אלה הלאומנות והאנטישמיות ברחבי אירופה והביאה יהודים מארצות נוספות לבחור לעלות ארצה. אצל חלק מן העולים הבחירה לעלות לארץ נבעה מצמצום האפשרות להגר לארה"ב בעקבות חוקי ההגירה החמורים מ-1924.

אנשי העלייה
ההרכב האנושי של העלייה הרביעית היה שונה מזה של העלייה השלישית  ולכן גם  הוגדרה כעליה נפרדת. מרבית העולים בעלייה זו, לא השתייכו לתנועות החלוציות והיו בני המעמד הבינוני שעסקו במדינות במוצא בתחום התעשייה, המסחר והמלאכה.

מפעלים מרכזיים
לאור הרקע החברתי והכלכלי שלהם, בחרו מרבית אנשי העלייה הרביעית, לחיות בערים, בעיקר בתל-אביב. לכן זכו הערים בשנים אלה להתפתחות מהירה. העולים השקיעו בבתי מלאכה, במפעלי תעשיה, בעסקים קטנים ובבניה. אולם במקביל לפיתוח העירוני, ניתן היה לחוש את תרומתם של בני העלייה הרביעית, גם בענף ההתיישבות החקלאית אשר זכה להקמת מושבות חדשות ופיתוח ענפים חדשים כמו ענף הפרדסנות.
בנוסף לתרומה להתפתחות היישוב הייתה לעלייה זו חשיבותה הרבה לאור העובדה שהיא חיזקה את  היישוב היהודי בימים של משבר כלכלי קשה שהחל שנת 1926, שהביא לעזיבה וירידה של רבים מהארץ.