העלייה השלישית הייתה, בתחומים רבים, המשכה של העלייה השנייה, שנקטעה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914-1918). במהלך העלייה השלישית עלו ארצה כ- 35,000 איש שהיו רובם יוצאי רוסיה ופולין ומיעוטם יוצאי ליטא ורומניה.

הגורמים לעליה
הגורמים שהביאו לעליית אנשי העלייה השלישית היו, מצד אחד קשיים והתנכלויות ליהודים בארצות המוצא, יחד עם תחושת הגיבוי בתפיסה הציונית שניתנה ליהודים באמצעות 'הצהרת בלפור' ומסירת המנדט על א"י לידי הבריטים. זעזועים חברתיים ומדיניים באירופה והקמת מדינות לאום חדשות  הוסיפו גם הם לתחושת הצעירים היהודיים כי יש להגשים את השאיפות הלאומיות ולעלות ארצה וההצלחה היחסית של קליטת עולי העלייה השנייה חיזקה את התקווה לעתיד טוב יותר המחכה להם בארץ. 
 
אנשי העלייה
אנשי העלייה השלישית היו ברובם צעירים שעלו יחד במסגרת ארגונים כמו "החלוץ" ברוסיה ובפולין ותנועת "השומר הצעיר" בגליציה. היו אלה תנועות ציוניות שהוקמו במטרה להכשיר נוער יהודי לחיי עבודה והתיישבות בא"י.
בדומה לעולי העלייה השנייה, היו עולי העלייה השלישית, צעירים וחדורי אידיאולוגיה ציונית  אך בשונה מעולי העלייה השנייה היו אלה מאורגנים במסגרות תנועתיות וזכו לקבלת פנים אוהדת יותר בארץ מצד בני העלייה השנייה, ומצד השלטון הבריטי שהחליף את השלטון העותמני.

מפעלים מרכזיים
אנשי העלייה השלישית המשיכו את פועלם של בני העלייה השנייה וייסדו מוסדות, גופים וצורות התיישבות חדשות. בין השאר הם שייסדו את "הסתדרות העובדים הכללית" , נטלו חלק בהקמת ארגון ה"הגנה" ועבודתם בתחום הבניין וסלילת כבישים היא שהניחה את היסוד לתעשייה עברית. לצד עבודה זו המשיכו בני העלייה השלישית בחיזוק התשתית החקלאית היהודית ואף הקימו צורות התיישבות חדשות - הקבוצה הגדולה, שנקראה מאוחר יותר הקיבוץ ומושב העובדים.