'העלייה השנייה' הייתה גל העלייה הגדול השני, אשר הגיע ארצה בשנים 1904-1914. בשנים אלה הגיעו ארצה כ-35 אלף עולים  מרביתם מרוסיה ופולין.

הגורמים לעלייה
הגורמים שהביאו לעליית אנשי העלייה השנייה, בדומה לזו הראשונה, היו שילוב של תפיסת עולם ואידיאולוגיה ציונית יחד עם התרחשות פרעות ופגיעה ביהודים בארצות המוצא.
לסיומו של גל העלייה השנייה הביאה פריצת מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914.

אנשי העלייה
אנשי העלייה השנייה, בניגוד לראשונה, היו בעיקר רווקים צעירים, בעלי תפיסת עולם סוציאליסטית בשילוב עם שאיפה לגאולה לאומית של העם היהודי בא"י. בין העולים היו אומנם גם מבוגרים ומבוססים, בעלי משפחות, אשר התיישבו בערים, אך מרבית העולים היו רווקים צעירים אשר פנו לעבודה כשכירים במושבות החקלאיות.
בתקופת העלייה השנייה עלו לארץ גם קבוצת  יהודים מתימן שעלו חלקם  ביוזמתם שלהם, ואחרים שעלו בעקבותיו פעילותו לעידוד עלייה של שליח מפלגת הפועלים- "הפועל הצעיר". בבואם ארצה הצטרפו חלק מהעולים אל עולי תימן בני העלייה הראשונה, שהתגוררו בירושלים וביפו ואחרים בחרו להשתקע במושבות. הסתגלותם של בני העלייה התימנית השנייה לארץ הייתה קשה  ודומה לזו של אחיהם הותיקים יותר, אולם, למרות הקשיים, הצליחו מרבית העולים להשתלב באופן מלא בחיי הישוב היהודי בארץ. 

מפעלים מרכזיים
אנשי העלייה השנייה עומדים מאחורי הקמתם של רבים מהמוסדות והגופים החברתיים והפוליטיים של היישוב היהודי. כך למשל, היו אלה בני העלייה השנייה אשר הקימו וייסדו את הקיבוצים, את העיר העברית תל-אביב ואת ארגון "השומר" שהיה הראשון שנטל על עצמו את ההגנה הלאומית של היהודים בא"י. בני העלייה השנייה היו גם מי שהקימו את המפלגות הראשונות, הסתדרויות פועלים ואת מוסדות הבריאות וסיוע העבריים הראשונים. 
אנשי העלייה השנייה המשיכו גם בביסוס מעמדה של השפה העברית המתחדשת ועסקו בקידום ושיפור החינוך העברי בארץ ע"י ייסוד החינוך העל-ייסודי העברי וסלילת הדרך להתפתחותו של חינוך גבוה.
מבין אנשי העלייה השנייה היו גם רבים שעסקו בפיתוח האמנות, הספרות והתרבות העברית והניחו את  היסודות לעיתונות ולספרות העברית.